כורח המציאות הוא כי ישראלים שונים עוזבים את הארץ, לזמן קצוב או לצמיתות, בעקבות שליחות או מסיבות אישיות.

הסיבות לעזוב את ישראל הן רבות ומורכבות, יש כאלו אשר מעתיקים את מגוריהם יחד עם המשפחה, יש כאלו אשר עושים זאת על מנת ללמוד בחו"ל, לעיתים עושים זאת נוכח גירושי ההורים או אפילו בגלל רצון ללמוד בישיבה מסויימת. מטבע הדברים מורכבות החיים גדולה מכדי להקיף את כל המקרים.

זה קורה בכל גיל. למעשה האילוצים לעזוב את ישראל נכונים לכל גיל שהוא, ואנחנו רואים אזרחים עוזבים את הארץ מסיבות שונות בגילאים שונים. עם כל גיל עזיבה יש חובות שירות שונות בצבא, מעמד שונה ואפשרויות שונות להסדרתו.

האפשרויות מטבע הדברים שונות למי שהיה במגעים עם לשכת הגיוס, אל מול מי שלא היה. מנגד האפשרויות הן שונות בין מי שטרם הגיע לגיל 16, טרם הגיע לגיל 18 או אם עבר את גיל 18.

במאמר נדון בכמה סוגיות ואפשרויות להסדרת המעמד, כמובן שאתם מוזמנים לפנות אלינו בכל שאלה ספציפית אם לא תמצאו את התשובה במאמר, או בכל שאלה אחרת. פרטי ההתקשרות בתחתית העמוד.

את ישראל עוזבים נערים ונערות בכל הגילאים, חלקם כבר בגיל 15, חלקם לאחר גיל 17 ו-18. חלק עושים זאת לפני התייצבות לצו ראשון וחלק אף עוזבים לאחר גיוסם, ללא אישור.

במאמר זה נסביר בדבר האופציות העומדות למי שעזב את ישראל, להסדרת מעמדו מול לשכת הגיוס וגם מה ניתן לעשות כדי להסדיר מעמד של מי שלא עומד לכאורה בהנחיות היבשות של הפקודה.

בפני אותם ישראלים עומדת השאלה – מתי יקבלו דחיית שירות, מתי פטור ובאילו מקרים יחוייבו להתגייס? את המקרים ה"רגילים" מסדירה הוראת קבע מטעם מנהל גיוס.

אותה הוראה מסדירה את המקרים בהם לשכת הגיוס תעניק מעמד מסוים ("בן שליחים" או "בן מהגרים"), מתי ישראלים השוהים בחו"ל צריכים להתייצב לרישום ומתי הם לא יזכו למעמד המבוקש.

הפקודה גם מסדירה את זמני השהייה של אותם ישראלים בארץ ומה קורה אם הורי המיועדים לשירות ביטחון חוזרים לארץ.

לדוגמה, אם מתייחסים למעמד "בן מהגרים", הרי שמי שיזכה במעמד זה הוא מי שעזב את ישראל עם הוריו (או עם ההורה שבחזקתו הוא נמצא או הורה שמתגורר דרך קבע לחו"ל) ועשה כן בטרם הגיעו לגיל 16. אם הוריו חזרו לארץ הרי שמעמדו יבוטל, אלא אם עשו כן לאחר הגיעו לגיל 21 או 18, והכל תלוי במועד עזיבתו את ישראל.

מי שזוכה למעמד זה עדיין חייב ברישום, ולמעשה גיוסו נדחה עד אשר יקבל פטור, והכל בתאם למינו ולמשך השהות שלו בביקוריו בארץ לאחר עזיבתו לחו"ל. המעמד אף מזכה בביקורים בארץ לזמן מצטבר של לא יותר מ120 ימים בשנה או ביקור חד פעמי עד שנה, והכל מבלי לאבד את המעמד. במקרים מסויימים ניתן לבקש שהיה של מעל לשנה, מבלי לאבד את המעמד.

בפקודה קבועה הפרוצדורה להכרה במעמד ולביטולו.

המורכבות האמיתית עם ההסדר, היא בעיקר העובדה כי החיים מורכבים מהסדרים שבלוניים, והפקודה מטבע הדברים אינה ממצה ומקיפה את המורכבות הזו.

הפקודה מעניקה סמכויות להקנות מעמד חריג לחלק מהעוזבים, בין אם על דרך של הענקת מעמד חריג ("בן מהגרים" לדוגמה), או אם מישהו הוא כבר בעל מעמד הרי שהיא מאפשרת גם חריגות במסגרת המעמד (לדוגמה: הארכת משך זמן השהיה המותר בישראל).

נוכח העובדה כי האפשרויות להסדיר מעמד זה הן חריגות, והשיקולים לא מפורטים בפקודה, הרי שיש חשיבות גדולה מאוד לגבי ניסוח הפניה בטרם העברתה לגורם המוסמך והנכון.

אפילו לשכת הגיוס מכירה בכך כי המציאות מורכבת ולעיתים גם מי שעזב אחרי גיל 17, לדוגמה, ייתכן ונוכח כורח המציאות יהיה ראוי להכיר גם בו כ"בן מהגרים".

לעיתים מדובר על מי שלא הסדיר מעמדו אך שירת בצבא, ונוכח כך מגיעה לו התחשבות, וזאת למרות שאינו זכאי להכרה בשירותו בצבא זר (לדוגמה אם מדובר בשירות בצבא ארה"ב, אשר אינו מהווה שירות מוכר לצורך ועדת צבא זר בלשכת הגיוס).

לעיתים קיימים מקרים מורכבים של מי שעזב על מנת להשתלב בישיבה, ולעיתים אף עשה זאת לאחר גיוסו, ובטרם יחזור עליו להסדיר את מעמדו.

קיימים מקרים בהם נסעו לחו"ל בני נוער בגיל צעיר כדי ללמוד במסלול אקדמי, ולמרות שלא עשו כן באישור וללא הוריהם לשכת הגיוס, במקרים המתאימים, מגלה התחשבות בנסיבות, כמובן אם הנסיבות יובאו בפניה כהלכה.

כל מי שיחזור לארץ ללא מעמד מוסדר צפוי להיעצר, להישפט על כך ולהיות מגויס לתקופה בה הוא מחויב על פי חוק.

גם אם המעמד מול לשכת הגיוס לא הוסדר, ניתן להסדירו, גם במקרים בהם מי שעזב את הארץ לא עונה לקריטריונים ה"יבשים", נוכח המנגנונים להסדרים חריגים, הכלולים בפקודה.

את הפניה והבקשה יש להעביר לגורם המוסמך, אחרי שנשקלו האופציות, מה והפיתרון או המעמד, אותו כדאי לבקש מלשכת הגיוס ומה הסיכויים להסדרת מעמד זה. לאחר בחירה במסלול המתאים הרי שיש לנסח את הפניה בצורה המיטבית, כדי לשכנע את לשכת הגיוס להעניק מעמד מוגדר או להתחשב באופן חריג בהתאם לנסיבות.